Stream It Or Skip It: 'Vengeance' ב-Prime Video, סאטירה מצחיקה ומלאת תובנות באופן עקבי מאת הבמאי/כותב/כוכב B.J. Novak

איזה סרט לראות?
 

אחרי ריצות קצרות בבתי הקולנוע, לפי דרישה, ואז הלאה טַוָס , B.J. Novak's נקמה נוחת על סרטון פריים אז זה יכול להיות נעים ממש ליד המשרד , וזה בדיוק המקום שממנו אתה מכיר את נובאק. הקומדיה הסאטירית האפלה היא תכונת הבכורה שלו ככותב-במאי; הוא גם מככב כעיתונאי בניו יורק ופודקאסטר חובבי, שמוצא את עצמו במה שנד פלנדרס יכול לכנות 'מחמצת חמוצה': טקסס הכפרית, שבה סנובים של ערים גדולות כמוהו עושים את דרכם בכל מצב בצורה מביכה. הוא שם חוקר רצח, בערך - זה סיפור מסובך, מושלם לסוג הפודקאסט שיכול להפוך אותו למפורסם.



נקמה : להזרים את זה או לדלג על זה?

התמצית: אישה נושמת את נשימותיה האחרונות בשדה שכוח אל כאשר דרי נפט שואבים ברקע. חשוך. זה מאוחר. היא מנסה לחייג לטלפון שלה. האור נשאר דולק, נקודה בחלל עצום וריק. ואז זה מהבהב. גזור לעיר ניו יורק, שם בן מנאלוביץ (נובאק) מנהל שיחה מאוד מחמירה עם חברו ג'ון (ג'ון מאייר). מחמיר לא להם, אלא לנו, שכן הם רדודים כמו אמבט רגליים של נמלה. לבן יש זריקה אחרי השלכה אחרי השלכה עם נשים. הוא אף פעם לא מחפש מחויבות. הוא צוחק על רובים שעלולים, אתה יודע, לפגוש מישהו ולהתיישב כמו מטומטמים בכיתה א'. הוא כותב עבור ה'ניו יורקר', ומציג רעיונות לפודקאסטים לחברתו מפיקת הרדיו אלואיז (אייסה ריי). היא יורה בו - היא אומרת שהמגרשים שלו הם כולם רעיונות וללא לב, מה שפוגע באישיותו של בן.



ואז הוא מקבל שיחת טלפון. קול פגוע אומר לו, 'החברה שלך מתה'. מצחיק, אין לו חברה - או שהיו לו יותר מדי, אולי. הוא מתייק אותם בטלפון שלו לא בשמותיהם האמיתיים, אלא בכינויים מטופשים שבוודאי ירגיזו אותם אם ידעו עליהם. אחת מאלה הייתה אבילין שו (ליו טיפטון), נערה קטנה מטקסס עם קול שירה נפלא שניסתה לגרום לאנשים לשמוע את זה בניו יורק. היא 'הסתובבה כמה פעמים' עם בן, אבל חזרה לארץ שאיבת דרי נפט ומתה שם. מנת יתר של אופיואידים, הם אומרים. וזה אחיה טאי (בויד הולברוק) בטלפון, מבשר את החדשות למישהו שכמעט יכול היה להטריד את האישה המסכנה הזו. נראה שאבילין הרוויח הרבה יותר חציר רגשי מהזרוק מאשר בן. איכשהו, בן מאפשר לטאי לשכנע אותו לטוס להלוויה. היכן בדיוק? חמש שעות מהעיר שנמצאת שלוש שעות מדאלאס. גדול.



בן מזייף את דרכו בשירות - מביך. מסתובב עם טאי ומתלה הנשק במשאית שלו - גם מביך. טאי לא מאמין שאחותו לקחה מנת יתר: 'היא לא הייתה נוגעת באדוויל.' הוא חושב שהיא נהרגה, אז מה דעתך שהוא ובן יגלו מי עשה זאת וינוקו את מותה. תשובתו של בן: 'אני לא נוקם מיתות. זה לא מי שאני.' הוא ממילא לא מאמין לתיאוריה של טאי, ומגדיר אותה לצער ואשליה. אבל אז, נורה. בן מתקשר לאלואיז, מעלה לה רעיון לפודקאסט חדש, על טיפוסים כפריים שלא יכולים לקבל אמיתות קשות אז הם רקחו את הנרטיבים שלהם כדי להסביר אותם. ההחלפה מתנהלת כך:

אלואיז: ילדה לבנה מתה?



הסיום הטבעת מוסבר

בן: הגביע הקדוש של הפודקאסטים.

אז בן מסתובב בטקסס, נשאר עם המשפחה של אבילין - אמא שרון (ג'יי סמית'-קמרון), האחיות פאריס (איזבלה אמארה) וקנזס סיטי (דוב קמרון), סבתא קרול (לואן סטפנס) והאח אל סטופידו (אלי ביקל) – כן, אל סטופידו. ככה קוראים לו. הוא בן תשע. לשואים יש הרבה מאוד כלי נשק; אפילו לאל סטופידו יש 9 מ'מ משלו. לבן אין אקדח. אבל יש לו טפטפת קפה. בן מחפש סיפורים על אבילין/פרקים לפודקאסט שלו, מראיין אנשים שהכירו את הנערה הלבנה המתה, למשל. המפיק המוזיקלי המקומי קוונטין סלרס (אשטון קוצ'ר), שלאור איך הוא מדבר, כנראה יש לו דוקטורט. בפילוסופיה. בן מנסה יותר מדי להשתלב; בן הולך לרודיאו הראשון שלו, המילולי; בן לומד שבעצם ההיכרות עם אנשים כאינדיבידואלים מאפשרת להם להשתחרר מכל הסטריאוטיפים הקלים האלה.



תמונה: פוקוס תכונות

אילו סרטים זה יזכיר לך?: נקמה יש הרבה במשותף עם אין לעמוד בפניו , שהיא גם הופעת בכורה פוליטית בסאטירה/בימוי של בחור מצחיק בעל פרופיל גבוה (ג'ון סטיוארט), בכיכובו של חבר צוות מ- המשרד (סטיב קארל) ואחד מ המופע של שנות ה-70 (טופר גרייס). נוסחה מנצחת בכל פעם, כך נראה!

ביצוע ששווה צפייה: האם זו הופעת המשחק המשכנעת ביותר של קוצ'ר אי פעם? כן. כן זה כן. התסריט השנון של נובאק נותן לקוצ'ר הרבה דברים מעניינים לומר, והוא מראה נוכחות פיקודית משמעותית כשהוא על המסך.

דיאלוג בלתי נשכח: בן: 'פריז, את מאשימה מישהו בניכוס תרבותי הוא ניכוס תרבותי'.

מין ועור: אף אחד.

פרקי התוכנית של dr oz

התפיסה שלנו: יש שני כיוונים שסאטירות כאלה לוקחות בדרך כלל: הן חסרות רחמים בהתחלה, אבל בסופו של דבר מתחלפות לרצינות כדי שלא נתנתק רגשית לגמרי מהדמויות. או שהם שומרים על הטון הנשכני וככל שהקרדיטים מתגלגלים, אנחנו מבינים שזה עתה צפינו בסרט שכולו מאוכלס בחורים. עם נקמה , נובאק מצליח למצוא מקום בו ייפגשו השניים - לא תמיד בנוחות, שימו לב, אבל זה לפחות מעלה את הציפיות, ומספק צחוקים רבים בתזמון קומי חד.

נובאק יוצר סאטירה של שוויון הזדמנויות שנמנעת מהמרכיבים הקוצניים יותר של החלוקה הפוליטית המודרנית (המילה של טראמפ אף פעם לא מופעלת), כך שביקורת עליו על צדדיות היא לא ממש מבוססת. הסטייטרים האדומים הם אולי אנשים שמחי נשק שלא ממש יכולים לבטא את אהבתם לווטבורגר, אבל הבן של נובאק הוא מעין אינטלקטואל זחוח בנתיב מהיר שקצת מזועזע להיות הנמען לחסד של משפחת שו, שאולי פשוט לחשוף רצף של תיעוב עצמי בתוכו. הסטריאוטיפים מנוצלים יותר לקומדיה מאשר לפרשנות. בן'ס בטקסס אך ורק כדי לנצל את הגילאים הללו על הכאב וההזיות הקונספירטיביות שלהם, ולכן מצייר דיוקן של המחלוקת האמריקנית המודרנית: החלוקה התרבותית, מגיפת האופיואידים, אמנות וטכנולוגיה וכו', כל הדברים שמביאים את כור ההיתוך. רתיחה מתגלגלת מסוכנת.

נובאק מתמודד עם כל זה ואחר כך קצת, ולא ממש מצליח להקיף את הכל. אז שוב, מי יכול? זה בא אלינו חזק ומהר ומכל הזוויות כל יום. בהתחלה נראה שהוא נוחת על קביעה בנאלית שכולנו לא יכולים פשוט להסתדר, אבל אז פונה לטריטוריה מאתגרת ומסובכת יותר. כל הכבוד ל נקמה על השאיפות הקומיות והתמטיות שלו, גם אם הן לא ממש מגיעות לנקודה יחידה. אבל אני מסתכן בהתנצלות בכך שאומר שזה עשוי להיות בתכנון - בסצנה אחת, אומר בן, 'אני טוב במיוחד ביצירת קשרים נושאיים בין אלמנטים שונים לכאורה ושימוש בזה כדי להמחיש נקודה או תיאוריה גדולה יותר.' מה שלא רק מאוד מצחיק בשיפוד נקודות המבט המתנשאות שלו; זו גם הצהרת התזה של הסרט. המסע הגרנדיוזי של בן הוא טיפשות. הניסיון להבין את כל זה אינו הגיוני כלל, כך נראה.

הקריאה שלנו: שידור זה. נקמה מראה שנובאק הוא סאטיריקן מיומן ובעל תובנה.

ג'ון סרבה הוא סופר עצמאי ומבקר קולנוע המבוסס בגראנד ראפידס, מישיגן. קרא עוד מעבודותיו ב johnserbaatlarge.com .