ג'ולייט, עירומה היא רוזה מתוקה של רוז בירן / איתן הוק

שבוע הצפייה כאן בשבילכם. בכל יום שישי אנו ממליצים להמליץ ​​על מיטב הדברים החדשים להשכרה ב- VOD או להזרים בחינם. זה סוף השבוע שלך; אפשר לנו לעשות את זה טוב יותר. עיין בכל המלצות שבועי השבוע שלנו כאן.

מה להזרים בסוף השבוע

סרט: ג'ולייט, עירומה
מְנַהֵל: ג'סי פרץ
ללהק: רוז בירן, איתן הוק, כריס אודווד
זמין ב: פריים וידיאו ו iTunes

הסופר והתסריטאי ניק הורנבי מרגיש שהוא נמשך למשהו כמו ג'ולייט, עירומה במשך כל הקריירה שלו. הספרים הקודמים שלו לסרטים כללו אֵיכוּת גבוֹהָה , שם בעל חנות תקליטים מתאבל על כישלונותיו הרומנטיים בתוך חיים אובססיביים למיקסים ופלייליסטים וטעם מוזיקה משולב עם ערך עצמי, ו על ילד , שגרסתו הקולנועית כרתה הרבה מהחומר הספציפי לזמן המקורי אודות מותו של קורט קוביין אך עדיין מספר את סיפורו של רווק חסר פגם עם יותר מדי זמן וכסף על הידיים.

עם ג'ולייט, עירומה , הובא למסך על ידי הבמאי ג'סי פרץ ( האח האידיוט שלנו ) ותסריטאים בולטים כמו תמרה ג'נקינס ( הפראים ; האחרונים חיים פרטיים ), ג'ים טיילור ( הַצִידָה ), ופיל אלדן רובינסון ( שדה החלומות ), הרעיונות הקלאסיים של הורנבי נמצאים שם. כריס אודווד מגלם אדם שכנראה זקן מכדי להיות אובססיבי לגבי המוזיקה האהובה עליו כמו שהוא, אבל יש לך את זה. הוא מגלם את דאנקן, שהיה אובססיבי למוסיקה של טאקר קרואו (איתן הוק) המתבודד כל חייו, לתסכול ההולך ונראה יותר ויותר של חברתו האריכה (אם כי לא הרבה יותר) אנני (רוז בירן). קרואו, שנחזה כמעין תרחיש מה אם ג'ף באקלי או ניק דרייק לא נפטרו אלא עזבו באופן פתאומי את עסקי המוזיקה ועזבו את חיי הציבור, הוא תפקיד מושלם כמעט לפני הטבע עבור איתן הוק, שיש לו פרודוקטיבי מאוד. השנה בין המועמדות האפשרית שלו לאוסקר רפורמה ראשונה . איתן הוק של תחילת אמצע שנות ה -90, זה שעמד מול הבדיון היי זה האופניים שלי נשיכות מציאות והיה בחור פוסטר פינ-אפ לסירות חלומות פרועות בכל מקום הוא האווטאר המושלם עבור כוכב הרוק המתבודד הזה. איתן הוק של נְעוּרִים ו לפני חצות ו עשרת אלפים קדושים , ה- DILF המזדקן, הבצק מעט, שקסמו הישן מראה את תפריו יותר ויותר הוא השחקן המושלם לגלם את טאקר קרו המודרני.

טאקר לא נכנס קצת לסיפור. אנו רואים בעיקר אירועים דרך עיניה של אנני, ורוז בירן היא, באופן לא מפתיע, יותר מסוגלת לשאת את הסרט כאישה לא מרוצה שמחפשת להיכנס לשלה. ברור שדאנקן לא מעריכה אותה מספיק, וכשדעותיה הלא מעוטרות על אלבום טוקר קרואו של בוטלג (הכותרת ג'ולייט, עירומה ) ישודר בלוח ההודעות של סופר-פאן של דאנקן, קרואו מושיט יד להחמיא לשיקול הדעת הטוב שלה, ויחסי אימייל מתחילים. משם הסרט הופך לחצי- גבעת נוטינג וחצי- יש לך דואר . בירן והוק מפתחים כימיה מתוקה ורתיעה; מערכת היחסים שלהם מתייחסת לא פחות לדאגה העמוקה שלהם לרווחה הרגשית של השנייה כמו לכל סוג של רומנטיקה.

הדבר הנהדר בסרט כמו ג'ולייט, עירומה , יותר כמו על ילד , הוא שבעוד שקונפליקטים ומשולשי אהבה קיימים, הסיפור לעולם אינו מסתפק בהקמת חבר'ה טובים ורעים. מערכת היחסים של אנני וטוקר הייתה ראשיתה בזלזול כמעט של טאקר מהאגדה שלו, מה שמקל מאוד על ההרגשה להפיל את דאנקן כטיפש שלא יכול אפילו לראות שאליל שלו א) סוג של שונא אותו, ו ב) גונב את הילדה שלו. דאנקן, למרות שהוא ברור שמוק מבחינות רבות, מקבל את רגע אחר כך, בארוחת הערב עם גיבורו, שם למרות היותו מושפל למדי, הוא מזכיר לכולנו שהוא גם אדם עם רגשות וערך, וכי הקשר שלו למוזיקה של טאקר הוא משהו הוא מקבל לשמור על שלו.

כמעט אהיה מוכן להמר שהמוצא של ג'ולייט, עירומה היה הרעיון של מישהו כל כך אובססיבי לאמן המוזיקלי האהוב עליהם עד שהם מתחילים לתהות אם הם יהיו מגניבים איתו שייכנס לחברה שלו. יש גרסה לסרט הזה שהופך הרבה יותר לעניין דאנקן, ההחרפה שלו והיריבות החדשה שלו עם האליל שלו. ג'ולייט, עירומה הרבה יותר מושכל עם אנני (ובכך, עם רוז בירן) כמוקד, ומה שהתוצאות הוא סרט שמאוזן למדי בין רומנטיקה לא סבירה לחקר דמות מבוסס. וזה מאפשר לשחקנים גדולים וחביבים כמו בירן, הוק ואוד'וד באמת לזרוח.

לאן להזרים ג'ולייט, עירומה