עם זאת, עד סוף הסרט, סאליבן התאמצה מאוד לא להאדיר את מדסן ולו במעט. היא לא מתמסרת לפרטים מיותרים או דומים ובמקום זאת נותנת את ההצצה אל הנפש של מדסן לדבר בעד עצמה. בסופו של דבר, זה מוכיח הרבה יותר מטריד. הסצנה האחרונה של הסרט היא ראיון שהתקיים חודשים רבים לפני רצח וול. מדן דן בו ברעיון שרוצחים פסיכופתים חיים בינינו, ללא ידיעת שאר העולם. כשרואים את זה, אתה לא יכול להאשים את סאליבן שעשה את הסרט. למרות כמה פגמים, לעומק הוא סרט תיעודי ייחודי, משכנע בצורה כהה, של פשע אמיתי כמו שמעולם לא ראיתם אותו בעבר, ולא תוכלו לקרוע את העיניים.
