המבטא הצרפתי של רוברט פטינסון בסרט 'המלך איום או מבריק'
זה באותה מידה - אם לא יותר - מגוחך, לא מושמע ומוזר כמו הביצוע שהוא מעניק ברוברט אגגר המגדלור . ההבדל העיקרי כאן הוא זה המגדלור הוא סרט אמנות על שני גברים (השני וילם דפו) מאבדים את דעתם. אנשים שהולכים לראות המגדלור מוכנים לקבל זמן מוזר. המלך עם זאת, אינו סרט אמנות העוסק בשיגעון. המלך היא דרמה תקופתית ישירה שנראית, בכל ההיבטים האחרים למעט פטינסון, מכוונת להוליווד המרכזי. אנשים שלוחצים על המלך בנטפליקס לא מצפים שיהיה להם זמן מוזר, הם מצפים להביט בערגה עצמות הלחיים של טימותי צ'למט לשעתיים.
אולי עלינו למחוא כפיים לפטינסון על כך שהוא חורג המלך ונעים בעקשנות, למרות הגברים הסוערים סביבו שהם בהחלט לֹא נהנים. לא אתיימר שאני יודע אם זה מדויק היסטורית או לא (אני מניח, אה, לא?), אבל בהקשר של הסרט, זה ממש לא במקום. אין שום דרך לצפות - ולהאזין - לפטינסון בסצינות האלה ולראות בו כל דבר אחר מלבד רוברט פטינסון שהוא ממש מוזר בדרמה תקופתית רצינית אחרת. בין אם אתה חושב שזו בחירת משחק מבריקה או נוראית תלויה בך. אבל, באופן אישי, לא יכולתי להיות נרגשת יותר להכריז על שנת 2019 כרוברט פטינסון המוזר.
שעון המלך בנטפליקס
