'הכתר' עונה 5 פרק 5 סיכום: איש בעל מחשבה קדימה

איזה סרט לראות?
 

אי אפשר שלא לחשוב שכשהנסיכה אן, לאחר שקראה הכל על נסיון המין הטלפוני של אחיה צ'ארלס עם קמילה פרקר-בולס, אומרת לו שהדיבור המלוכלך שלו 'היה קצת גינקולוגי לטעמי', מוחו האינטלקטואלי של צ'ארלס כנראה לקח את זה כמחמאה. השיחה הזו בין אן וצ'רלס - ירדה ממש באמצע הכתר עונה 5 פרק 5 ('הדרך קדימה'), לאחר שצ'רלס הושפל בעקבות פרסום שיחת הטלפון האינטימית שלו בה רצה להיות אחד מהטמפונים של קמילה בפרשה שזכתה לכינוי טמפונגייט - הכיר בעובדה שמדובר בשני אחים שמבינים היטב את המאבקים של להיות לכודה במשפחה שאוסרת דברים כמו גירושין והפגנות רגשות פומביות, ושניהם חולים על כך.



לצ'ארלס, שידע שהוא יהיה מלך יום אחד, נמאס במיוחד מהמלוכה בכללותה בפרק הזה, וכל דבר קטן שהוא עושה, מדרישה להיפרד מדיאנה, ועד לפריצת מהלך עם רקדני ברייקדאנס, מוכיח שהוא לא רוצה יותר מאשר להפיח חיים חדשים, ותדמית חדשה, במוסד שהוא נולד אליו וסובל ממנו.



'איך אפשר לתאר את היותו נסיך ויילס?' צ'ארלס שואל בראש הפרק בזמן מסיבת ארוחת ערב. 'זו כמעט לא עבודה, עוד פחות ייעוד, פשוט מצוקה', הוא קונן, ומכנה את עצמו 'קישוט חסר תועלת, תקוע בחדר המתנה וצבר אבק'. אורחי ארוחת הערב שלו לא יודעים איך להגיב לדיאטריה הזו של רחמים עצמיים, עד שאחד מהם מזכיר את העבודות הטובות שהוא עושה עם ארגון הצדקה שלו, The Prince's Trust, המציע מלגות לסטודנטים חסרי שירות ובונה עבורם מרכזים קהילתיים . זה אולי הדבר הגדול היחיד שצ'רלס יכול לטעון כשלו, והוא גאה בזה בצדק.



תמונות עירום של מדונה

צ'ארלס התבכיין בכעס כל העונה על חוסר השימוש שלו במשפחת המלוכה, והפרק הזה ממחיש שהאדם היחיד שנמצא שם בשבילו בכל הקשיים שלו היא קמילה פרקר-בולס, בגילומה של אוליביה וויליאמס. וויליאמס סוף סוף זוכה לדבר בפרק הזה, והרגעים הגדולים הראשונים שלה עם צ'רלס הם בטלפון כשהוא מתקשר אליה בסביבות חג המולד ב-1989 כדי לקבל את דעתה על נאום שכתב לשאת באוקספורד. קמילה היא לא רק תמיכתו הרגשית אלא עורכת העותקים שלו, ובעודו מזמזם בנאומו על חשיבותה של השפה האנגלית כמלך לדעתה, אנחנו חותכים לאדם עם איזשהו מיירט רדיו שמתאים את התדרים שלו עד שלו. דובר מחטט באינספור שיחות עד שהוא נוחת על השיחה בין צ'ארלס וקמילה שבסופו של דבר סוטה מדיבור מסורבל לסקס בטלפון. האיש הזה מבין את המזל שיש לו ולוחץ להקליט בנגן הקלטת שלו ברגע שהוא שומע את קולו של הנסיך. האיש מביא את השיחה אל מראה יומית שמסכים שהם אכן מכרה זהב, אבל כזה שהם לא ממש ישחררו לציבור... עדיין לא בכל מקרה.

התחושה ב-1989 הייתה שאם ה מַרְאָה הריצו את הקלטות, הם יהיו אלה שיאשימו את הרס הנישואים בין צ'ארלס ודיאנה, אז במקום זאת, הם קנו את הקלטות וגדרו את ההימורים שלהם, נאחזו בהם עד שההזדמנות המושלמת נוצרה. ההזדמנות הזו הופיעה כאשר הודיעו על פרידתם של צ'ארלס ודיאנה שלוש שנים לאחר מכן.



אם כבר מדברים על דיאנה, היא בקושי בפרק הזה, ואני מתחיל לדאוג שהעונה הזו היא בזבוז של דביקי טובה לגמרי. בפרק הזה, היא קיימת בעיקר בצילומי תגובה לתצוגות הציבוריות הגדולות של צ'ארלס רק כדי שנדע שלמרות הפרידה, היא עדיין מושפעת מהדברים שהוא אומר ועושה. עם זאת, צ'ארלס נראה משוחרר מהפרידה, לדברי אמו, וכתוצאה מכך, הוא מתחיל בביקורת על כוח המשימה שהורכב על ידי הוריו ושמו 'הדרך קדימה', שהוקם כדי לעזור למודרניזציה של המסורות של מוֹנַרכִיָה. צ'ארלס טוען שזה לא מרחיק לכת כדי להביא את המלוכה למאה ה-20, בקושי מתייחס לנושאים אמיתיים וחשובים שהם זוכים לביקורת כל כך הרבה על התעלמותם. הכנות החדשה שלו מגיעה בדיוק בזמן שבו מַרְאָה מחליט לשחרר את ההקלטה של ​​צ'ארלס וקמילה כשהם מצהירים על ה'צורך' שלהם זה לזה כמה פעמים בשבוע, והפרט שלו אומר שהוא רוצה שיוכל לחיות בתוך המכנסיים של קמילה. 'למה אתה הולך להפוך, זוג תחתונים?' שואלת אותו קמילה. 'או, חלילה, טמפקס, רק המזל שלי', הוא מתבדח. השיחה היא, מעל הכל, מטופשת ומטופשת, וכל אנגליה, כולל אשתו הפרודה שרמזה על הדבר הזה ממש כל הזמן, קוראת את זה בעיתון כשהם מתעוררים למחרת. אבל דיאנה בקושי מרגישה מוצדקת על ידי ההוכחה הזו שצ'רלס בגד, במקום זאת, זה רק עוד פגיון זעיר אחד בלבה, מחזק עוד יותר שהוא מעולם לא אהב אותה.



'זה לא סוד, אני חושבת שבמהלך השנים הבאת על עצמך הרבה מאוד בעיות, אבל לאף אחד זה לא מגיע', אומרת הנסיכה אן לאחיה כשהיא באה לנחם אותו על פרסום תמלולי הקלטת. היא מודה שהיא די נגעלת מכל העניין, אבל אומרת שהיה לזה ריח של 'שני בני נוער בגיל מסוים שהם אנושיים ומאוהבים בצורה כה מפוארת'. זה העניין בלהיות נידון כמלך לעתיד, לא? אתה לא אמור להיות אנושי, ולעשות זאת זו שערורייה. זו הייתה הבעיה של צ'ארלס (ושל אליזבת) לאורך כל הדרך, וזה מה שמניע את צ'ארלס להסכים, בתגובה לעיתונות הרעה הזו, לספק עיתונות טובה במקום זאת, על ידי הופעה בסרט תיעודי משודר על חייו.

צ'ארלס: האיש הפרטי, התפקיד הציבורי היה סרט תיעודי שלקח שנה וחצי להכנתו - הצילומים החלו ב-1992 והתוצר הסופי שודר ב-1994 והציג ראיונות בין צ'ארלס למנחה הטלוויזיה הנודע ג'ונתן דימבלבי. בעוד שצ'ארלס זכה לכבוד מסוים לדעותיו המתקדמת כמנהיג העתידי של הכנסייה האנגלית, ובמיוחד לתפקידו כ'מגן האמונה', הוא גם היה ישר (עד נקודה מסוימת) לגבי בגידתו הזוגית, וסיפר לדימבלבי. שהוא היה נאמן 'עד שהתברר שאי אפשר להציל את הנישואים', ואז הוא 'הצית מחדש' את ידידותו עם קמילה. כל התגובות המטומטמות הללו אינן משמחות אף אחד מבני משפחתו, אבל נראה שהוא לא מודע לכל ביקורת, ורואה בראיון הצלחה גדולה.

בתוכנית, דיאנה נראית רותחת כשהיא צופה בראיון, בידיעה היטב שצ'ארלס מכופף את האמת. לאחר השידור, היא נראתה מגיעה להטבה כשהיא לובשת את מה שעתיד להיקרא 'שמלת הנקמה' שלה, שמלת קוקטייל שחורה צמודה ונטולת כתפיים שהיא נראית מדהים בה. במציאות, דיאנה לבשה את השמלה תועיל בגלריה סרפנטיין באותו לילה שבו שודר הסרט התיעודי, אולי בתור F-you קטן לכל מי שחושב שהיא תשב בבית ומנקה על צ'ארלס.

ואן, שזרקה את תמיכתה מאחורי אחיה בעקבות שערוריית המין הטלפונית, נראית פחות תומכת כעת, כשהראיון שלו שודר. צ'ארלס ממשיך לחשוב שהעניין של הציבור בו הוא טהור וקשור לרעיונות והתובנות המודרניות שלו על אמנות וחינוך וסביבה, ואומר לה, 'אנשים מתעניינים!' אבל אן מצפצפת עליו, 'אולי לא מתעניינת כמו שאתה חושב.' צ'ארלס אומר לה שהוא הקים בית משפט מתחרה בניגוד לבית משפט של אמו, מה שאן מוצאת לא מכבד, והיא הולכת הביתה להוריה כדי לספר להם מה צ'רלס זומם. היא אומרת לבני המלוכה הבכירים, 'יכול להיות שהוא כועס כמו שכולם חושבים, אבל הוא לא חלש כמו שכולם חושבים. הצ'ארלס שראיתי היום היה חזק, בטוח, בוגר. לא רק שיש לו את מה שצריך לתפקיד, אלא שבמובנים מסוימים הוא כבר התחיל'. כולם מופתעים ומתרגזים, אבל הבדיחה על כולם, כי צ'רלס עדיין יצטרך לחכות עוד שלושים שנה כדי להתחיל את שלטונו.

עם סיום הפרק, צ'ארלס נושא נאום לתלמידים שאת השכלתם הוא מימן באמצעות The Prince's Trust. 'אני בטוח שלכל אחד מכם יש משהו בתוככם, גדלות לא מוכרת, כישרון, שראוי להכרה', הוא אומר להם, מדבר מניסיון אישי, לקול תשואות גדולות. הסצנה מתפוגגת ואז חוזרת לרחבת הריקודים שבה אנו רואים קבוצת תלמידים רוקדת ברייקדאנס. הם מעודדים את צ'ארלס להצטרף וזה מביך עד מאוד, אבל בדיוק כמו בסרט התיעודי שלו, אתה לא יכול להאשים את האיש שניסה כמיטב יכולתו להיראות כמגניב ורלוונטי. ועכשיו, 30 שנה אחרי, סוף סוף יש לו את ההזדמנות שלו.

כדי שלא תחשוב שרגע הברייקדאנס היה בדיוני טהור, אני אשאיר אותך עם זה:

ליז קוקאן היא סופרת תרבות פופ המתגוררת במסצ'וסטס. התביעה הגדולה ביותר שלה לתהילה היא התקופה בה זכתה בתוכנית המשחק תגובת שרשרת .