ההבדל העיקרי בין 'תיכון' לחיים האמיתיים של טגן ושרה כמתבגרים? 'אם אני אהיה כנה, פשוט עשינו הרבה יותר סמים'

כשזה מגיע לביופי של מוזיקה, ערכים רבים לז'אנר נוטים ללכת עם כותרים נוצצים, הניתנים לזיהוי מיידי: אלביס , רפסודיה בוהמית , איש הטיל , הרשימה נמשכת עוד ועוד. אבל כשזה הגיע למתן שם לתוכנית הטלוויזיה שלהם, צמד האינדי פופ הקנדי טגן ושרה הלכו על שם אוניברסלי כמו שהם מגיעים: בית ספר תיכון .

זה הולם, אם כן, שהחדשים שלהם אמזון פריווי לסדרה אין עניין לקפוץ קדימה אל עלייתן של האחיות התאומות לתהילה. אנחנו אולי יודעים לאן השניים מגיעים, אבל טגן ושרה המתבגרים בלב בית ספר תיכון בטוח שלא. העונה הראשונה בת שמונה פרקים לוקחת את הזמן שלה להמציא את הפרטים היומיומיים של התבגרות הגראנג'ית של הבנות משנות ה-90, כשהן חוקרות לראשונה מוזיקה ומסיבות וקוויריות, תוך כדי התמודדות עם החרדה הקיימת תמיד של התבגרות והתרחקות.

להביא לחיים את טגן ושרה הצעירים, בית ספר תיכון הקישו על TikTokers Seazynn וריילי גילילנד בת ה-21, שטגן פגשה לראשונה דרך For You Page שלה (כן, באמת). בעוד שהדחה מהמדיה החברתית היא הימור חדש ומסוכן, העולים החדשים מציגים הופעות מקורקעות אך מטומטמות כיאה להצגה שנבלעת בשקט בחרדת נוער.

כל אחד מהפרקים בני 30 הדקות של התוכנית מחולק לשני חלקים עם נקודות מבט מתחלפות. בית ספר תיכון בעיקר עוקב אחרי טגן ושרה, כן, אבל זה חלונות לחיים של דמויות אחרות - כמו הוריהן האוהבים אך הרזים (קובי סמולדרס וקייל בורנהיימר), או תחומי האהבה המתפתחים פיבי (אוליביה רויר) ומאיה (אמנדה פיקס) - שנותנים לסדרת ההתבגרות עומק יצירתי מרענן, תוך כרייה עדינה של הדרכים שבהן המאבקים הפרטיים של הדמויות יכולים להרחיק אותן מאחרים, ללא קשר למקום שבו הן נמצאות בחיים. כל זה יוצר דרמת התבגרות עדינה ואינטימית שמדמיינת מחדש את מה שסרט ביוגרפי יכול (וצריך) להיות.

h-townhome דיבר עם צוות השחקנים והיוצרים של התוכנית על מחנה האתחול של טגן ושרה, הליהוק של TikTok, התקוות שלהם לעונה 2 ועוד.

על הבאת בית ספר תיכון מדף למסך

Clea DuVall (שותף למופע): אני חבר של טגן ושרה כבר הרבה מאוד זמן, ושיתפנו פעולה בהרבה פרויקטים ביחד. הם שלחו לי עותק מוקדם של הספר שלהם ואני קראתי אותו והתאהבתי בו, ויכולתי לראות אותו בבירור כתוכנית טלוויזיה.

אז ניגשתי אליהם ושאלתי אותם אם יתנו לי להתאים את זה, ולמזלי הם אמרו שכן. [לעורכת התוכנית המשותפת לורה קיטרל ואני] ניהלנו איתם הרבה שיחות על מה שהם מרגישים איתו בנוח מבחינת מה מהספר שהם לא רוצים בתוכנית, ומה הם הרגישו בנוח עם יצירת בדיוני. פשוט שמרנו עליהם מאוד מעודכנים לגבי הכבישים שבהם אנחנו הולכים, ואיך אנחנו מספרים את הסיפור שלהם.

שרה קווין (מפיקה בפועל): קליאה עשתה עבודה כל כך מדהימה למצוא את הרגעים החשובים באמת מתוך ספר הזיכרונות שעזרו לעצב אותנו כנשים צעירות, כאנשים קווירים, כאמניות, ולבנות את העולם הזה.

זה ממש מרגש ויפה. יותר מעניין ממה שקרה כנראה בחיינו האמיתיים. אם אני אהיה כנה, פשוט עשינו הרבה יותר סמים.

על ליהוק ריילי וסיזין בתור טגן הצעיר ושרה

טגן קווין (מפיק בפועל): הסרטון הראשון [TikTok] שאני זוכר שראיתי היה רק ​​ריילי עשה סיור במכונית שלה, והיא דיברה על ארוחת הצהריים שלה, ופשוט חשבתי שזה ממש מצחיק. אז הלכתי והסתכלתי על סרטונים אחרים שלה והבנתי שהיא תאומה. ומיד, [אני] הייתי כמו, 'הו, אלוהים שלי. התאומים האלה מזכירים לי אותנו כשהיינו בתיכון'. שלחתי חבורה של סרטונים לשרה, וקצת הפכנו לאובססיה.

שרה: אני לא רק אומר את זה כי זה נגיעה קולית. ידעתי בשנייה שראינו את ריילי בטיקטוק שהיא הולכת לשחק את טיגן. ואז כשמצאנו את Seazyn, הייתי כמו, 'Seazynn הוא כל כך אני.' הילדים האלה ממש נולדו לשחק את טגן ושרה. הם כל כך מגניבים.

כאשר עונה 4 ילוסטון

טגן: דחפנו לכלול את סיזין וריילי בתהליך הליהוק, למרות שהם לא היו שחקנים או מוזיקאים. לפעמים יש בך משהו מיוחד, ואני חושב ש-Seazyn וריילי באמת ניתנים לצפייה.

כל כך הרבה מהתאומים שנבחנו היו מדהימים, אבל הם כבר הרגישו, 'אנחנו שחקנים ומוזיקאים, ואנחנו יודעים מי אנחנו!' ופשוט היה משהו בקלטת האודישן של סיזין וריילי. כלומר, סיזין אפילו לא רצה לעשות את זה! ואתה יכול להרגיש את זה. זה גרם לך לאהוב אותה, ואני חושב שזה עושה את ההופעות שלהם כל כך משכנעות על המסך, כי הם מרגישים את אי הנוחות. הם מרגישים את החדשות של כל המצב, ואני חושב שזה רק מוסיף לסיפור.

לורה קיטרל (שותף להצגה): שיחות [הליהוק] המוקדמות היו מעט מפחידות.

קלה: קצת, כמו, 'יצאת מדעתך?'

לורה: קצת את זה. אבל ברגע שסיזין וריילי התחילו לקחת שיעורי משחק, והם עברו עבורנו אודישן, ובאמת ראינו אותם שמים את העבודה ועושים אותה, זה הרגיש כמו עניין לא מובן מאליו. אני לא יכול לדמיין מישהו אחר עושה את החלקים האלה.

על Seazynn ו- Railey's בית ספר תיכון מחנה אתחול

סיזין גילילנד (שרה הצעירה): הלכנו לשיעור משחק כנראה שלוש, ארבע פעמים בשבוע, ולאחר מכן יש לנו שיעורי מוזיקה פעם עד פעמיים בשבוע.

ריילי גילילנד (טגן הצעיר): זה היה במשך שישה חודשים בסך הכל, כי לקחנו שיעורי משחק ומוזיקה בזמן הצילומים, אבל גם שלושה חודשים לפני כן. עברנו ללוס אנג'לס לשלושה חודשים, כדי שנוכל לקחת את השיעורים.

וזה היה הרבה, בעקבות מה שידעתי. עבדתי בחנות פיצה, ובמקור אפילו לא רציתי לעזוב את העבודה שלי, וכך עשיתי. ואני חושב שמה שהכי מפתיע היה כמה כיף היה לי בשיעורי משחק. הם אף פעם לא לחצו יותר מדי. הייתה שם הבנה.

Seazynn: אני אוהב את המורה שלי לגיטרה. הם היו נהדרים, וסופר מועילים. כל מי שעבדנו איתם היה פשוט כל כך מבין, והאנשים הכי מועילים. אז זה הפך את הכל להרבה יותר כיף ובר ביצוע.

על המקבילים התאומים

טגן: זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת בילינו עם תאומות אחרות שהן בנות וקרובות ומשונות. אנחנו כמו אמהות מעצבנות [של סיאזין וריילי] שמעלות את זה כל הזמן, אבל יש כל כך הרבה הקבלות.

הם התגלו באותו גיל שאנחנו היינו, בעצם. והם נדחקו לעולם המבוגרים הזה עם ציפיות ולחץ... הרבה יותר ממה שהיה לנו, באותו גיל. חתמנו ​​על חוזה התקליטים שלנו בגיל 20, והם חתמו לגלם את הדמויות האלה בגיל 20.

שרה: פשוט כל כך התרגשתי לפגוש עוד תאומים כמונו. מעולם לא פגשתי עוד קבוצה זהה של תאומים שהיו אלטרנטיביים ומגניבים וגדלו בצורה דומה. מבחינתנו הם היו מפורסמים. הם היו גדולים ב-TikTok.

טגן: אני זוכר את סיזין וריילי שאלו על אנשים שמזהים [אותם] בסופרמרקט ואומרים, 'מה אנחנו אומרים?' ואני כמו, 'אני לא מבין! אתה ב-TikTok! יש לך מיליוני לייקים, למה אתה שואל אותי את זה?'

שרה: כל מה שקורה בתוכנית באמת מרגש אותי, אבל כשאני רואה את סיזין וריילי על המסך, אני מבין כמה זה חדש. פשוט לא ראיתי תאומים מיוצגים על המסך בצורה כזו. אנחנו עושים תאומים מגניבים. מעולם לא היה כל כך מגניב להיות תאום, אתה יודע?

על כל אותם POVs

קלה: בגלל שאני מכיר את [טיגן ושרה], אני מכיר את כל האנשים בעולם שלהם. ואני יודע כמה העולם שלהם רחב. וחלק ממה שראיתי בתוכנית היה פשוט היכולת לעשות משהו שטיגן ושרה לא יכלו לעשות בספר הזיכרונות שלהם. מכיוון שהם כתבו על החוויות שלהם, הם לא באמת יכלו לחקור אנשים אחרים, אבל תוכנית טלוויזיה יכולה להגדיל את עולמם.

זה הרגיש כמו דרך מאוד מרגשת לחקור אופי ומערכות יחסים בסיפור שבו כל האנשים שאתה הכי קרוב אליהם הם האנשים שיודעים עליך הכי פחות. הקהל הוא היחיד שבאמת מכיר את הדמויות בצורה האינטימית ביותר.

לורה: זה היה אחד הדברים האהובים עליי בתסריטים הראשונים שקליה כתבה. כשקרה משמרת POV, הייתי כמו, 'הנה אנחנו הולכים!' זה באמת מכר לי את זה.

קלה: אמא שלהם הייתה דמות שממש התרגשתי לחקור אותה יותר, כי היא אישה כל כך מרתקת ויש לה כל כך הרבה מה לעשות עם מי שהם טגן ושרה. ואז להשיג את קובי סמולדרס, היא פשוט לא אמינה. גם היכולת לכתוב עבורה הייתה ממש מרגשת.

על תקוות לעונה 2

קלה: אני חושב שרק [לחקור] את המסע שלהם כמוזיקאים. אני חושב שהמסלול שלהם פשוט כל כך, כל כך שכבות ומעניין.

טגן: אני חושב שהחקירה של חלק מההתנהגות הרעה, והניתוק בין טגן לשרה שמפעמת בספר, אני מקווה שנמשיך לראות את זה בתוכנית.

שרה: אני כל כך מקווה שנקבל עוד עונה או שתיים, כי אני חושב שעדיין יש רגעים כל כך חשובים מהזיכרונות, אם אני אומר זאת בעצמי, שאשמח לראות אותם מיוצגים על המסך. לא רק הדברים סביב מערכות יחסים רומנטיות, אלא אני חושב שהדינמיקה הזו בין הדמויות טגן ושרה, היא כל כך בעלת מרקם ומסובך. ולראות אותם הופכים, כמו, לסלבריטאים מקומיים כשהם מתחילים לבנות את הקריירה שלהם. אני ממש מתרגש לדמיין איך זה נראה על המסך.

טגן: אני רוצה לדעת מה יקרה אחר כך עבור כל הדמויות, כי תהיה גרסה בדיונית של הסיפור. אני ממש נרגש לראות את החקירה המתמשכת של מיניות ומוזיקה. עוד דמעות!

אבי מונטיל היא סופרת מניו יורק. עבודתה הופיעה גם ב-The Daily Beast, Insider, Them, Thrillist, Elite Daily ואחרים.