'Echo in the Canyon' ב- Netflix Review: נוסטלגיה לחלק מהמוזיקה הטובה ביותר אי פעם
בסיפור זה, הד בקניון משתמש במגוון גישות. אנו רואים את יעקב דילן מסתובב עם משתפי הפעולה בק, רג'ינה ספקטור וחתול פאוור, דנים באלבומי האוזן ובמה שהפך אותם למיוחדים. ואז הוא מראיין את המשתתפים בסצנה המקורית של שנות ה -60, שרבים מהם חברים של אביו, מחפשים מחדש סיפורי מלחמה היפים ישנים על טיולי חומצה וריצות עם המשטרה. ואז יש צילומים מקונצרט חד פעמי של כל הכוכבים, שמנגנים כמה מהשירים המפורסמים ביותר של התקופה, כמו גם הפעלות הקלטה הד בקניון אלבום, שיצא מוקדם יותר השנה. בעוד הראיונות עם מוזיקאים כמו קרוסבי, מקגין ופטי מספקים תובנות מעניינות על התקופה ועל התפוקה היצירתית שלה, הקולב תלוי נראה מבוים וחסר שביעות רצון. הופעות הקונצרט מוצגות לעיתים רחוקות בצורה לא ערוכה, לעתים קרובות מקצצות קדימה ואחורה עם קטעי אולפן או ארכיון, או מציגות קוליות, ומערערות על מה שנראה כמופעים חזקים. זה מוזר שסרט שמבקש לחגוג מוזיקה, מציג כל כך מעט ממנו, לפעמים נראה כמו מסחרי למכור עותקים של התקליט.
espn plus ודיסני פלוס
בזמן הד בקניון ככל הנראה נעשה בכוונות הטובות ביותר, בסופו של דבר הוא אינו מצליח לספק או לעשות צדק עם חומר המקור שלו. זה מפוזר בבת אחת, לא מסוגל להחליט אם זה סרט תיעודי או ספיישל מחווה, ומתמקד מדי בתקופה קצרה מדי באזור עם היסטוריה מוזיקלית עשירה המשתרעת על פני עשרות שנים. ההמלטה הנמשכת שלי מהסרט, לעומת זאת, הייתה עד כמה אני מתגעגע לטום פטי, שמת באופן טרגי בשנת 2017. פטי מסביר טוב יותר מכל אחד אחר את חשיבות המוזיקה וכיצד הוא נמשך לקליפורניה על ידי חולמים גדולים שלה שהאמינו שזו אולי אפשר לעשות משהו שאינו רגיל.
בנג'מין ה 'סמית' הוא סופר, מפיק ומוזיקאי מניו יורק. עקבו אחריו בטוויטר: @BHSmithNYC.
לאן להזרים הד בקניון
