פיצ'ר כפול: 'צרבת' ו 'ברזל' לא יכולות להיות שונות יותר בנושא, אבל לחלוק הופעות של כוח ג'ק ניקולסון ומריל סטריפ | מחליט

איזה סרט לראות?
 
רייצ'ל של סטריפ היא נוירוטית, מטילה ספק בעצמה, מבוישת בנסיעה. היא כבר קצת כאוטית לפני שחייה מתפרקים, מה שהופך את המאניה האולטימטיבית לה כל כך מצחיקה. אפרון עצמה הייתה רומנטיקאית צינית; היא כתבה הרבה קומדיות רומנטיות, ואתה מקבל את התחושה שהיא האמינה מאוד בכוח האהבה. אבל היא גם ידעה שזה יכול להתפרק בכל רגע. ועם האמונה שלה הכל עותק, אכזבות החיים ואסונות תמיד יביאו לסיפורים נהדרים לאחר מעשה.



כלומר, למרות הצרות החברתיות צַרֶבֶת נגרם, הסרט (והספר, קרא את הספר המצוין ההוא מרגיש כמו מתנה כזו. (ברנשטיין עצמו הכריע את גרושתו עם פרסום הרומן, אך קשה להזדהות אליו לאחר שהרס את חייה.) קח את זה ממי שצפה בסרט זה כמעט בלולאה בעקבות פרידה: נורה אפרון. להנחות אותך באכזבה רומנטית ושברון לב מרפא להפליא; כך גם צופה בהכל מאופיין על ידי מריל סטריפ, שמעבירה את ההופעה האהובה עליי בקריירה כרייצ'ל, מאזנת בין המר למתוק, בידיעה שהיא צריכה להתכנס איכשהו שוב.



שוד כסף בעונה האחרונה

אם צַרֶבֶת מוצא נחמה בסבל החיים, צמח ברזל עושה בדיוק את ההפך. גם בכיכובם של ניקולסון וסטריפ (שמובילים צוות שחקנים נהדר שכולל גם את טום ווייטס, דיאן ונורה, פרד גווין ונתן ליין), עיבודו של הקטור באבנקו לרומן זוכה פרס פוליצר של ויליאם קנדי ​​הוא עגום וקודר - תיאורו של עידן השפל. ייתכן שאלבני הייתה איך אפרון ראתה את וושינגטון כשהיא נאלצה לעבור לשם - אבל היא מציעה גם שני טיטאנים משחקים בראש המשחק שלהם.

ניקולסון הוא המוביל בזה, שמגלם את פרנסיס פלן, כוכב בייסבול לשעבר שחייו התערערו. אני לא מתכוון לזה בקלילות: מתייסר ממותו של בנו שהוא אשם בו, פרנסיס הוא בטלן מטה ומסתובב בחיים (ובאלבני) בחיפוש אחר חברות ומשקה. הוא מוצא את שתיהן פעמים רבות לאורך הסרט, יחד עם חזונות של האנשים המתים בעברו שעשה עוול בצורה זו או אחרת. מדהים לראות את ניקולסון מגלם דמות כל כך חסרת אונים וחסרת אונים; בדרך כלל הוא מלא כל כך במרץ ובחוצפה (את האחרון הוא עדיין משרה בהופעתו כפרנסיס, במיוחד כשהוא נזכר ברגעים המנצחים יותר בחייו).

סטריפ מגלמת את הלן ארצ'ר, חברתו של פרנסיס, בן זוגה לשתייה, ומאהב מדי פעם. ההיסטוריה האישית שלה אינה כהגדרתה בסרט, מה שמאפשר לסטריפ לעשות את עבודתה הטובה ביותר על ידי השלמת החסר בהופעתה. עדיין לא ארבעים כשצילמה את הסרט, זה מרשים לראות את סטריפ מגלמת אישה שהוכה כל כך על ידי העולם שהיא כמעט חסרת גיל. אבל יש ניצוץ מתחת לכל החצץ הזה, במיוחד כאשר הלן שרה מספר מלא בגרון ג'ין, ומובילה שירה שיכורה שכמעט גונבת את הסרט מניקולסון.



אחד הרגעים העצובים ביותר של צמח ברזל מגיע בסוף אותה סצנה נהדרת, כשברור שלהן אין כישרון (היא שתתה הכל, אם היה לה מלכתחילה) והרגע הכי טוב שלה הוא פשוט פנטזיה כדי להתמודד עם האימה שלה עוֹלָם. פרנסיס גם שם, אבל הוא לא יכול להציל אותה - הוא אפילו לא יכול להציל את עצמו. ולמרות שזה מסובך להמליץ ​​על סרט כזה של סרט, במיוחד לצד משהו הרבה יותר קליל ושנון, צמח ברזל מציע קלאס מופע משני כוכביו (שזכו במועמדות לאוסקר על הסרט). צמח ברזל משמש מחמאה מפתיעה ל צַרֶבֶת בזכות ניקולסון וסטריפ, כששני הסרטים האלה - שיצאו זה מזה בהפרש של שנה - מציגים שני אמנים בשיא כוחם.



טיילר קואטס הוא סופר המתגורר בלוס אנג'לס.

לאן להזרים צַרֶבֶת

מה קרה עם ליידי גאגא וברדלי קופר

לאן להזרים צמח ברזל