היכן להזרים:
כנסייה רחבה
כנסייה רחבה היה מופע מהמם מההתחלה; דרמת הפשע הבריטית התחילה לראשונה ברצח קורע לב של דני לטימר בן ה -11 והמשיך לקחת אותנו לנסיעה הרסנית ועוצרת נשימה כשהבלשים אלק הרדי (דייוויד טננט) ואלי מילר (אוליביה קולמן) רודפים אחר האמת ונחרדים לגלות את זהות הרוצח של דני. אחרי עונה שנייה מתוחה באולם בית המשפט, כנסייה רחבה חזרה לעונה השלישית והאחרונה שלה מוקדם יותר השנה. במקום להפוך את הלטימרים לסיפור המרכזי הפעם (אם כי הם עדיין ממלאים תפקיד חשוב), אנו קופצים קדימה שלוש שנים ומוצאים את הרדי ומילר חוקרים פשע חדש: האונס האכזרי של טריש וינטרמן (ג'ולי הסמונדלה). הסדרה אמנם הייתה יכולה להיות קורבן לאותם מלכודות כמו רוב דרמות הפשע והפרוצדורות האחרות, כנסייה רחבה מערער ציפיות וניגש לתקיפה מינית ברגישות ומודעות עוצרי נשימה.
בכל הנוגע לתיאור האונס בטלוויזיה, הוא משמש לרוב כמכשיר עלילתי או כטרגדיה סבונית כדי להניע את קשתותיהם של כמעט כל דמות פרט לניצול. עַל כנסייה רחבה , זה לא המקרה. הסדרה לא מבזבזת זמן להכיר לנו את העניין העומד על הפרק; מילר ניגש בעדינות לטריש, שהוא מדמם ודהום, והם ממשיכים להקשיב לה בפתיחות ובאהדה. מההתחלה, ברור שזה לא הולך כמו שאנחנו חושבים; טריש היא אישה בגיל העמידה, אם חד הורית טרייה לנער, לא קורבן צעיר ומיומן יתר על המידה שעשה לנו נקמה טרגית לנקום. מכאן ועד לפרק האחרון, היא אנושית באופן בלתי מתקבל על הדעת, והיא מייצגת את כל הנשים שלעתים נדירות מספרים את סיפוריהן מכיוון שהן אינן מתאימות לארכיטיפ מסוים. אנו נשארים צמודים על פניה של טריש במשך כל האינטראקציה הראשונה שלנו איתה, ומכריחים אותנו להתמודד עם הנזק שנגרם לה לא רק פיזית - אלא ברמה הרגשית והפסיכולוגית. כנסייה רחבה לא נרתעת מהאופי הטראומטי של עריכת ערכת אונס ומהשאלות הנלוות לדיווח על תקיפה, ואולי הרגע הכי קורע לב מכול מגיע כשמילר שואל את טריש אם יש לה עוד שאלות לפני שיסיעו אותה הביתה. היא מהנהנת ושואלת בשקט כל כך: האם אתה מאמין לי?
זה אולי נראה כמו רגע קטן, אבל זה משמעותי להפליא, ומגדיר את ההופעה להמשך העונה. במהלך שמונת הפרקים נפרשים שלל תפיסות מוטעות סביב תקיפה מינית. טריש היא לא קדושה, כי היא לא חייבת להיות - אונס אינו פחות פשע מכיוון שניצולה קיימה יחסי מין עם גבר אחר מוקדם יותר באותו יום. היא בן אנוש עם פגמים, אדם שעושה כמיטב יכולתה להישאר חזק בתהליך אך נאבק לנמק בכעס ובפחד משלה. הם אף פעם לא מראים לנו את האונס בפועל, והוא מעולם לא שיחק בגורם הלם או דרמה - וזה חשוב להפליא. אונסו של טריש אינו כאן כדי לשמש כתלבושת או חוויה מציצנית עבורנו; זה מטופל כפשע אלים, דרך-דרך, כזה שמשפיע על האדם האמיתי הזה באופן יומיומי.
בכל התפתחות עלילתית אומרים לנו שתקיפה מינית היא אף פעם לא אשמת שורד, שנשים כמעט אף פעם לא משקרות על אונס, שמדובר בכוח, לא במין, שהניצולים לא מגיבים בצורה אחידה אחת, שאנסים הם בדרך כלל מישהו הניצול יודע. סוג זה של התנפצות מיתוסים נראה לעיתים רחוקות על המסך, ולכן זה כל כך משפיע. הצגת כל שלב בחקירה והמסע המבולגן של טריש - כמו גם של הנשים האחרות המגיעות עם סיפורים מחרידים דומים על מה שנעשה להן - היא לא יסולא בפז. כמה סדרות משתמשות בסיפוריהן כהזדמנות להעביר מסר מכריע?
זה די טרגי שלא נראה יותר כנסייה רחבה - זו הייתה אחת הסדרות המיוחדות ביותר בטלוויזיה בזיכרון האחרון. מהתיאור המבריק שלה של צער ואשמה בשני הפרקים הראשונים שלה ותיאור הריצוף של העונה השלישית של תקיפה מינית וכל הסיבוכים שנובעים ממנה, הסדרה הראתה פעם אחר פעם כמה יכול להיות סיפור סיפורים חזק. בוודאי נתגעגע להרדי, מילר והחבורה, אבל אולי אין שחרור טוב יותר מהסיפור החיוני המתוזמן שהם סיפרו בעונתם האחרונה. בתיאור האלימות המינית, המעט שאנו יכולים לעשות הוא לייצג אותה בזהירות ובתחשבות ולהשתמש בפלטפורמה שלנו כהזדמנות לחנך את מי שעשוי לגלות תפיסות מוטעות מזיקות. כנסייה רחבה העונה השלישית עשתה בדיוק את זה ושינתה את פני האונס על המסך - וזה אמור לשמש דוגמה לטלוויזיה ולקולנוע כאחד.