קשה לדמיין היכרות טובה יותר עם סיפור אימה אמריקאי היקום המעוות של נוח סיירוס הפרק הראשון. תוך דקות מהרגע שהופיע סיפורי אימה אמריקאים 'סיום עונה 1, סיירוס' קוני, an AHS מעריץ אובססיבי שנרשם לחוויה של בית רצח, עובר מציץ בבית הרצח להרג על ידי כמה מהרוצחים האהובים ביותר בסדרת אנתולוגיית האימה הזו. וזה היה הגשמת חלום עבור ההכרזה העצמית הזו AHS אוהד סופר.
בראיון ל-RFCB, סיירוס חשפה מתי בדיוק התאהבה בעולמם המעוות של ריאן מרפי ובראד פלצ'וק. הזמרת והכותבת גם חשפה כיצד תוכנית ה-FX הזו מתחברת למוזיקה שלה וכן מדוע התפקיד הזה הוביל לדמעות של שמחה. סיירוס גם ניסתה לשבור את המטא-סוף של Game Over.
RFCB: האם אתה מעריץ של סיפור אימה אמריקאי ?
נועה סיירוס: כן, אני מעריץ ענק של סיפור אימה אמריקאי . אני חייב לומר שאמא שלי היא האדם היחיד שכנראה אי פעם באמת יבין עד כמה אני מעריץ את כל הזיכיון. זה התחיל מזה שצפיתי מקלט בתור ילד בן 12. היינו בסיור, מיילי [סיירוס] הייתה בסיור. זה היה לפני שעסקתי במוזיקה; הייתי ממש צעיר. הייתי בחלק האחורי של האוטובוס שלה כל הזמן, ושכבנו במיטה. היא וחברותיה צפו בתכנית הזו, בתכנית המצמררת הזו על נזירות. זה כל מה שבאמת ידעתי על זה כי הם לא תפסו אותי על זה. זה היה כאילו, אהבתי לבלות עם הילדים הגדולים, ואהבתי להישאר ער עד מאוחר ולצפות בטלוויזיה. ואז באמת התמכרתי.
התחלתי עם מקלט . ואז כשחזרנו וחזרנו ללוס אנג'לס, התחלתי לצפות בית רצח ועבר את כולם. זה באמת פתח לי את כל קופסת התולעים הענקית הזו. צללתי לגמרי ונהייתי אובססיבי לגבי התוכנית. אהבתי כל היבט של התוכנית מהעלילה והדמויות ועד לאופן הצילום והצבעים והזוויות.
זה נתן השראה למוזיקה שלי. זאת אומרת, עדיין כך. כתבתי כל כך הרבה שירים כמעט על קווי עלילה מסוימים שצפיתי בהם בתוך התוכנית. אני לא יודע, אף פעם לא באמת ידעתי איך זה להיות מעריץ של מישהו או משהו, אם זה הגיוני. לא היו באמת אמנים מוזיקליים או משהו שהייתי מעריץ שלו, כי אולי בתור ילד שגדל עם משפחה כל כך מפורסמת, אני חושב שסוג כזה מפחיד אותך קצת. בהתחלה אתה לא הופך למעריץ של משהו. מבחינתי, אף פעם לא היה לי אמן מוזיקלי שהייתי אובססיבי לגביו או שחיפשתי בגוגל ושממש נכנסתי אליו כמו שסופר-מעריץ עושה. ככה הייתי עם התוכנית. בשבילי זה היה ללכת ולהרים את מבטי סיפור אימה אמריקאי דפי מעריצים ועוקבים אחריהם. עקבתי אחרי דפי מעריצים מסוימים מאז 2014 או 2013. הייתי ה- סיפור אימה אמריקאי אוהד סופר.
מתי ילוסטון מתחילה את עונה 4
צילום: FX על Hulu
אלוהים אדירים, זה פרק כל כך מדהים בשבילך. איזה יום שרודפים אחריו ונהרגו על ידי כל הרעים הגדולים של סיפור אימה אמריקאי . איך זה היה לשחק עם Twisty and the Rubber Man?
זה היה כל כך כיף וכל כך סוריאליסטי בשבילי. המנהל שלי צחק על הסט כי הייתי כל כך מתרגש. כאילו, אני לא מאמין שאני הולך להיהרג על ידי Twisty ו-Bloody Face!
הכי טוב בפרק המשרד
העבודה עם ג'יימי [ברואר] הייתה מדהימה. היא כל כך מתוקה, והסצנה שלנו הייתה כל כך מהנה. ולהתחיל לעבוד על פעלולים וכאלה, בהחלט לקח לי שנייה להבין את הצעדים שלי. הייתי כמו, דוב איתי, כולכם. אני חדש בזה. אני החדש הכי חדש על הסט היום. פשוטו כמשמעו, מאז לא עשיתי שום משחק פוניו. אני לא זוכר שבאמת עשיתי משהו אחר כזה. הדבר הכי קרוב שעשיתי לעשות את זה היה לעשות פוניו, אשר היה ADRs. לא היה לי ניסיון עם מה שעשינו. היה מגניב להיות שם. וזה היה מגניב ללמוד ולעבוד עם הבמאית, ליז [פרידלנדר]. כולם היו כל כך אדיבים וסבלניים איתי ופשוט נתנו לי הזדמנות ללמוד כל סצנה שצילמנו... אחרי שהתקשרנו לחתוך ועברנו לסצנה הבאה, המשכתי לשאול אותם והייתי כאילו, אני מצטער, אם אני מעצבן אותך, אבל האם השתפרתי מההערות שבסופו של דבר דיברנו עליהן? האם היה שיפור בביצועים שלי? האם קיבלתי את מה שהיינו צריכים? והם יהיו כמו, כן, לא נמשיך הלאה אם לא היה לנו את מה שהיינו צריכים. כן השתפרת. היינו יושבים ומדברים על זה, כי רק רציתי באמת ללמוד ולנצל את ההזדמנות כמה שאני יכול לעבוד עם אנשים כל כך מדהימים.
מה שהיה כל כך כיף בדמות שלי, קוני, זה שהרגשתי שאני יכול להתחבר אליה כל כך הרבה. הרגשתי כאילו, במובן מסוים, אני משחק את הגרסה השונה הזו של עצמי, בהיותי מעריץ-על של התוכנית וההתרגשות שלה מהבית. אפילו לא הלכתי להסתכל על המרתף עד שצילמנו את הסצנה שלי כי רציתי להתרגש כל כך לקראת המרתף. לא הלכתי להסתכל על הבית עד שצילמנו שם. כאילו, זה היה פשוט הרבה התרגשות בשבילי שרציתי לשמור. צילמתי תמונות כל הזמן ובהחלט היו דמעות בנסיעות שלי הביתה ומה לעזאזל רגעים. אני לא מאמין שזה החיים שלי. זו הייתה, ללא ספק, שנה וחצי קשות עבור הרבה אנשים. כמו כן, השנים האחרונות שלפני השנה האחרונה היו בהחלט קשות עליי. אז אני חושב שהרבה מזה היה חוסר אמון שמשהו יכול לגרום לי להרגיש כל כך מאושרת או שמשהו יכול לגרום לי להבין, הו, דברים טובים יכולים לקרות לי ויכולים לשמח אותי באמת. אני ממש מתרגש עדיין. היה לי טוב לחוות את זה ולראות את זה ולהרגיש את האושר הזה ופשוט ליהנות מהעבודה ולא להיות כל כך לחץ עליי עם העבודה והמוזיקה שלי.
צילום: FX על Hulu
הזכרת קודם שחלק מהשירים שלך קיבלו השראה סיפור אימה אמריקאי . האם Ghost אחד מהם? כי זה הופיע בפרק.
Ghost הוא חי על הסיפור שחייתי בחיי כל כך הרבה פעמים. אבל היה את ההיבט הזה של עונה 1, ממש התחברתי לוויולט (טאיסה פארמיגה) בעונה 1... מיילי תמיד הייתה עושה את החיבור בינינו ותמיד יכלה להבין למה אני כל כך אוהב את ויולט. אני מרגיש שהשיר הזה היה קצת בהשראת הסיפור איתם בתוך בית הרצח עם כל האהבה השבורה בפנים. אני מרגיש שזו בעיה גדולה עם בית הרצח. כל הלבבות שלהם פשוט כל כך שבורים.
כתבתי את השיר האחד הזה שלמעשה שלחתי במקור לכולם בתוכנית שכתבתי במיוחד על בית הרצח ובן הרמון [דמותו של דילן מקדרמוט]. בסופו של דבר הם השתמשו ב-Ghost, ואני אמרתי, למה לא חשבתי על 'Ghost'? הייתי צריך לשלוח להם את זה.
למעשה הרגשתי שהכל בא במקום עם השיר הזה. עם Ghost ל-EP האחרון שלי, זה היה למעשה אחד שנלחמתי עליו במשך זמן מה. תמיד חשבתי, למה אף אחד לא אוהב את השיר הזה כמוני? אני מעריץ את השיר הזה. לדעתי השיר מבריק. זה דיבר כל כך הרבה על איך אני מרגיש בפנים ואיך זה היה בתוך מערכת היחסים שחייתי בכל פעם שכתבתי את השיר הזה. פשוט הייתה לי כל כך הרבה אהבה לשיר הזה, והייתי כל כך מחוברת ומחוברת לשיר הזה. עכשיו אני יודע למה. אני מאמין גדול אמיתי ודברים קורים מסיבה כלשהי וכשהם קורים זה הזמן שהם היו אמורים לקרות. קצת הרגשתי שהשיר חי את מטרתו עכשיו.
זה מדהים שהשיר הזה שימש בזיכיון גדול שאתה כל כך נלהב ממנו.
אני לא חושב שאי פעם אתרגש כל כך בגלל שום דבר אחר. התייפחתי. יש לי סרטון שבו אני מתייפחת בכל פעם שזה עולה... אני חושב שהפעם היחידה שאי פעם בכיתי דמעות טהורות של שמחה בכל רגע אחר, זה היה בכל פעם שקיבלתי שיחה שהייתי מועמדת לגראמי. היו לי שני הדברים האלה בחיים שלי שעומדים באותו סטנדרט: לקבל מועמדות לגראמי ולהיות ב סיפור אימה אמריקאי. אז אלה הם כמו שני הרגעים המודגשים שלי בכל חיי.
כמה זה הולו פלוס
ברור שראיין מרפי ובראד פלצ'וק אוהבים להשתמש באותם אנשים שוב ושוב. כולכם דיברתם על כך שאולי תחזרו לעונות הבאות?
לא, אבל רק אני ואתה מדברים על זה גורם לדופק שלי לעלות. אז אני מקווה שזה יהיה הגשמת חלום גדול עוד יותר.
הפרק שלך, Game Over, הוא כל כך מטא ויש לו כל כך הרבה דברים שקורים. מה לדעתך קרה בסיומו? האם זו הייתה סימולציה או שבית הרצח באמת נשרף?
יש כדורגל לילה
אני לא יודע. אני מתרגש לראות מה קורה. אני בהחלט מקשיב להכל, אז קלטתי שרובי [קאיה גרבר] היה כאילו כמה מהם לא רצו לעזוב, או משהו כזה. אולי האנשים וכל הנשמות שרצו ללכת הלכו, ואולי היו כמה שבסופו של דבר נשארו. הם מראים את הכדור האדום הזה בסוף, אז אני לא יודע.
אני מקווה לדירה רדופת רוחות.
ימין. זה יהיה ממש מצחיק. אני הייתי לגמרי מיואש בגלל זה. יש כאלה שאוהבים להטיל אימה על כל הדיירים החדשים.
ראיון זה נערך לצורך אורך ובהירות.